רש"י על חולין מ״ז ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין מ״ז ב:ט״ו
15 אָמַר רָבָא: וְהוּא דְּקָיְימִי סִמְפּוֹנוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מְנָא יָדְעִינַן? אֲמַר לֵיהּ: מַיְיתִינַן צָעָא דְּקוּנְיָא, וְשָׁפְכִינַן לַהּ בְּגַוֵּיהּ. אִי אִית בַּהּ שׁוּרְיָיקֵי חִיוָּרֵי – טְרֵפָה, וְאִי לָא – כְּשֵׁרָה.
פירוש רש"י על חולין מ״ז ב:ט״ו
15 דקיימי סימפונא - שלא נימוקו הקנוקנות:
16 מנא ידעינן - שמא נימוקה אחת מהן:
17 מייתינן צעא דקוניא - קערה של חרס המחופה באבר שקורין פלומיא"ה בלע"ז דשיעא היא ונראה יפה:
18 ושפכינן לה בגווה - קורעים הקרום והכל נשפך:
19 שורייקי חיוורי - טק"ש בלע"ז:
20 טרפה - דאז ודאי נראה שמיחוי הסמפונות הוא: